מדוע עלינו לזכור ולמחות רק את זרע עמלק, הלא לעם ישראל היו שונאים רבים?

בכל סיטואציה בחיים יש לנו אפשרות בחירה, האם להישאר באזור הנוחות להתנהג ב'שב ואל תעשה' ולחכות בפסיביות, או לקום ולקחת אחריות, ליצור, לעשות, ולבנות. 

'ויזנב בך כל הנחשלים אחריך' גם למלחמה כללים משלה אולי מותר לחפש את החולשות באויב ולפגוע בהם אך לא להילחם רק עם החלשים, קיום מלחמה בשדה הקרב רק מול החלשים, היכן שנמצא אזור הנוחות של עמלק, מלמדת על אכזריות נוראה אבל לא רק, אלא גם מעידה דרך ותרבות חיים שמבקשת להישאר אך ורק באזור הנוחות שלך.

רחל עמנו הרבתה אהבה ומסרה את הסימנים לאחותה למרות שהפסידה מכך, היא יכלה להישאר באזור הנוחות ושלאה אחות תובך ואו אז יעקב התחתן עמה ולא עם לאה.

גם יוסף הצדיק בנה של רחל, בחר להתנהג באהבת חינם לאחיו, למרות שהם הם אלו שמכרו אותו לעבד. וכפי חששם לאחר פטירת יעקב "ועתה לו ישטמנו יוסף" אך יוסף התעלה מעל רגשי נקמה ואמר להם: "כי למחיה שלחני ה' עליכם" 

מסיבה זו אומרים חז"ל: "אין עמלק נופל כי אם ביד בניה של רחל" רק מי שנלחם לצאת מאזור הנוחות שלו יכול להלחם במי שתמיד נשאר נוכח וחי בתוך הבועה שלו.

אליפז גם הוא היה מזרע עשו הרשע אך בשונה מעמלק, הוא יצא מהמסורת המשפחתית העמלקית לאהוב את אזור הנוחות של שנאה רוע ורציחה, אלא לתת חיים ולכן אליפז רחם על יעקב אבינו ולא הרגו.

עצלות, שנאה, וכל דבר שמקורו במושכל ראשון ובליבוי יצרים וקנאות, הם הם הכח העמלקי שנמצא ונוכח בחיינו. את זה אנו מצווים למחות ועל זה מצווה התורה את מצוות מחית זרע עמלק. לאחר מחית עמלק ולאחר שיצאנו מאזור הנוחות שלנו אנו מגלים כי המעשה שעשינו שם אותנו במקום אחר, ככה אנחנו מגלים את עצמנו מחדש.

לשנוא זה נוח, לאהוב זה קל.